גזר דין בתיק ת"פ 22338-06-09

: | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום רמלה
22338-06-09
30.6.2013
בפני :
הישאם אבו שחאדה

- נגד -
:
מדינת ישראל
עו"ד אלמוג בן חמו 		:
מ' ג'
עו"ד אורן שפקמן
גזר דין
1.         הנאשם נשוי ואב לשבעה ילדים. כמו כן, בעבר ניהל מערכת יחסים זוגית עם המתלוננת ונולדו להם שלושה ילדים משותפים. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, הכולל שני אישומים. על פי האישום הראשון, ביום 24.6.09 בשעה 22:30 או בסמוך לכך, הגיעה המתלוננת לדירה שבה הוא מתגורר עם אשתו וילדיו כדי לקחת ממנו את המפתח של דירתה. בהמשך לאותן נסיבות התפתח ויכוח בין הנאשם למתלוננת שבסופו נתן הנאשם את המפתח למתלוננת וזו עזבה את דירתו. הנאשם יצא מדירתו ונסע עם רכבו אחר המתלוננת, נעצר לידה, משך בשערותיה והכניסה בכוח לרכבו והשליכה למושב האחורי. הנאשם נעל את דלתות הרכב ואיים עליה באומרו "היום את מתה, יחשבו שהתאבדת, וזה בגלל שבאת אליי הביתה". הנאשם נסע לכיוון האזור שבו מצויה חברת ""טלרד"" בלוד (להלן: "טלרד") ושם הוציא את המתלוננת מהרכב בחוזקה, השליך אותה לעפר והחל לבעוט בה בבטנה, בגבה ומשך בשערותיה. בעוד המתלוננת מתחננת לנפשה, המשיך הנאשם לתקוף אותה באגרופיו בפניה ובראשה. בעוד המתלוננת שוכבת על הארץ וצורחת, ניסה הנאשם לדרוס אותה ברכבו. המתלוננת ביקשה מהנאשם שיפנה אותה לבית החולים לאור החבלות שעל גופה אך הנאשם אמר לה כי יפנה אותה לביתה ואיים עליה שלא כדין שאם תתלונן במשטרה אזי הוא דקה אחרי ירה בה וכי אין לו מה להפסיד וכי יש לו חובות. משהגיעו המתלוננת והנאשם לדירת המתלוננת, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שמשך אותה בחוזקה ושפך על ראשה קולה. בהמשך סגר הנאשם את חלונות דירתה והחל לתקוף אותה בכך שצבט אותה בחוזקה בזרועותיה. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות של ממש שהתבטאו בסימנים כחולים בכל חלקי גופה, שריטות בידיה ושבר בצלעות בית החזה. בגין האירוע הנ"ל יוחסו לנאשם העבירות הבאות: תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש לפי סעיפים 380 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977  (להלן: חוק העונשין) וכן איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

2.         על פי האישום השני, ביום 26.6.09, בהיות הנאשם במעצר בגין האירוע נשוא האישום הראשון, הנאשם התקשר למתלוננת מספר פעמים בעודה בתחנת המשטרה, במטרה שתפגוש את אשתו ותסייע בידו בהיותו במעצר. בגין אירוע זה יוחסה לנאשם עבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

3.         הנאשם כפר בשני האישומים שבכתב האישום ונשמעו הראיות עד תום, פרשת התביעה ופרשת ההגנה. בהכרעת הדין שניתנה ביום 29.5.13 הנאשם הורשע בעבירות שיוחסו לו באישום הראשון וזוכה מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו באישום השני.

טיעוני הצדדים לעונש

4.         המאשימה טענה כי חומרתו של האירוע הראשון מחייבת הטלת עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וזאת חרף העובדה שמדובר בנאשם ללא עבר פלילי קודם. בנוסף, עתרה למאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננת. ב"כ הנאשם הדגיש שמדובר בנאשם בן 51 שנים, נעדר עבר פלילי, אב לעשרה  ילדים, כאשר שבעה מהם מאשתו הנוכחית ושלושה מהמתלוננת. בנוסף, ב"כ הנאשם הפנה לפרק הזמן שחלף מאז מועד ביצוע העבירות, כמעט ארבע שנים וכי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח תפגע בילדיו, הן מאשתו הנוכחית והן מהמתלוננת. הנאשם אמר מספר דברים להגנתו וציין כי האירוע שבגינו הורשע הסב לו נזקים משמעותיים בכל מישורי החיים. לאחר הגעת המתלוננת לביתו באירוע נשוא כתב האישום, אשתו הנוכחית קיבלה אירוע מוחי, הנאשם נעצר ואיבד את מקום עבודתו. הנאשם תיאר את ההשלכות של מכלול האירועים שנבעו מהאישום הראשון, כחורבן ברמה האישית והכלכלית.

"מידת האשם" ו-"מידת הנזק" כפרמטרים

מנחים בקביעת מתחם העונש ההולם

5.         מטרתו של תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז -1977 הוגדרה בסעיף 40א לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: חוק העונשין) ואשר קובע כדלקמן:

"מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה"

6.         העיקרון המנחה בענישה הוגדר בסעיף 40ב לחוק העונשין, ואשר לפיו:

"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה - העיקרון המנחה)".

                                                (ההדגשה לא במקור)

7.         הרכיב של "מידת אשמו של הנאשם" בביצוע העבירה הוא עיקרון מנחה בענישה ואשר קיבל ביטוי גם בסעיפים נוספים בחוק העונשין. כך למשל, בסעיף 40ט(א)(1) ו-(2)  לחוק העונשין נקבע:

"40ט.    (א) בקביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם כאמור בסעיף 40ג(א), יתחשב בית המשפט בהתקיימותן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, המפורטות להלן, ובמידה שבה התקיימו, ככל שסבר שהן משפיעות על חומרת מעשי העבירה ועל אשמו של הנאשם:

(1)   התכנון שקדם לביצוע העבירה;

(2)   חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה".

(ההדגשה לא במקור)

8.         ודוק, מידת אשמו של הנאשם בעת ביצוע העבירה, קרי, מידת התכנון שקדמה לביצוע העבירה וכן חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה, קובעת את "מתחם העונש ההולם", וזאת להבדיל מ-"העונש המתאים" בתוך מתחם העונש ההולם. ללמדך, כי יהיו מתחמי עונש שונים לנאשמים שונים שביצעו את אותה עבירה, ולא מתחם עונש אחד ויחיד לפי סוג העבירה שבוצעה, כאשר אחד הקריטריונים המרכזיים שיבדילו בין מתחם אחד למשנהו הוא מידת אשמו של הנאשם בביצוע העבירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>